איך כמעט איבדתי את האינטואיציה… ואיך זה קשור לאינטימיות בעסק

היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו יחד כבר שנים. אני סומכת עליה בעיניים עצומות
בתכל'ס, היא תמיד יודעת. סוג של מקדימה את זמנה.
האינטואיציה שלי.
 
אז מה קרה השבוע, שהיא פשוט הלכה לי לאיבוד?
הייתי צריכה לקבל החלטה שקשורה בפרויקט בעבודה. לא משהו נורא דרמטי.
בדר"כ, אני פשוט שואלת את הגוף, אם זה מרגיש לו קל או כבד והוא עונה בדרכו, בצורת תחושה שעולה.
והפעם- כלום. תחושה ניטרלית של 7 כזה.
 
אני מוצאת את עצמי בלופים של מחשבות, מעגלים של אפשרויות,
"מצד אחד – מצד שני",
בלי פתח מילוט לשביל של בהירות.
אז פניתי לחברים ושאלתי לדעתם, למביני עניין שהעלו עוד דעות וטיעונים
ועדיין לא מצאתי מנוחה.
 
מאחר ואני תופסת את עצמי כאדם מודע עם סל כלים מדושן למצבים שכאלה,
שלפתי את הכלי מספר אחד של אקסס – שאלת שאלות.
התחלתי לשאול שאלות- "מה זה?", "האם אני יכולה לשנות את זה?"
"איזה מרחב אני יכולה להיות כדי ליצור בהירות כאן?"
ובמקביל- פקפדתי (שחררתי) את כל ההחלטות, המסקנות,
התכנותים שיש לי על נכון לא נכון וכל מה שלא שייך אלי וקניתי מהסביבה.
ואז קלטתי. אני רועה בשדות זרים.
 
יצאתי החוצה מהמגרש שלי, מהידיעה שלי
והייתי מושקעת במה יגידו, איך יקבלו את הרעיון,
בלהתאים עצמי לקולות חיצוניים.
המקום הזה עתיק יומין עבורי. פעם הייתי שם וזה לא היה כיף בכלל.
עצרתי.